הסצנה המפורסמת ביותר בספר בהשתתפותה היא "סצנת מותה" לאחר ששתתה את הרעל המיועד לפיטר - ובה אומר פיטר שהיא תישאר בחיים אם מספיק אנשים יאמינו בפיות. במחזה פונה פיטר לילדים היושבים בקהל וביקש מהם למחוא כפיים על מנת להראות את אמונתם - מעשה של שבירת הקיר הרביעי (בדומה לסצנת הסיום ב"חלום ליל קיץ").
על פי הספר, כאשר פיטר שב לבית משפחת דארלינג שנה מאוחר יותר, ונדי שואלת על טינקרבל, הוא אומר שכנראה מתה מאחר ש"פיות אינן חיות זמן רב, אולם הן כל כך קטנות שזמן קצר זה מספיק להם" - פיטר אינו חש עצב על מותה שכן מוות אמיתי ועצב אינם יכולים להתקיים בעולם של ילדות נצחית, והם מהווים למעשה בגרות. כמו כן פיטר גם לא זוכר את טינקרבל כשם שאינו זוכר את הוק בשנה החולפת.
